הסיפור של רועי

רועי נולד ב- 21/09/82 בבית החולים וולפסון בחולון.

בן הזקונים של יפה ואברהם אחיו של רון ורינת.

עד גיל 10 גדל ולמד בבת-ים ואז עברה המשפחה לכוכב-יאיר.

בכוכב יאיר למד עד סוף החטיבה, לאחר מכן בבית של תמר בשפים.

רועי בילדותו היה ילד מיוחד שובב מלא חיים ומאד חברותי.

בגיל 17 עברה המשפחה של רועי לראשל"צ לשלושה חודשים ולאחר מכן לבית הסבתא ביפו. שם נירתם רועי למאמץ הכלכלי של משפחתו ועבד כמתדלק בתחנת דלק.

שם החיבה של רועי בכוכב יאיר היה "יאק". שיחק בנבחרת ההוקי קרח (על רולר בלידס). קולות ההידוד מהבנות "יאק תראה להם" עדיין מהדהדות באזני.

כבר בגיל 14 הקים רועי להקה, כתב והלחין שירים, היה הזמר בלהקה. הנגינה שלו בגיטרה הייתה מקורית. שלט בגיטרה היטב. בהופעות הלהקה הופיעו רק עם חומר מקורי שרועי כתב והלחין. המוזיקה הייתה מרכז חייו.

הוא אהב מוסיקאים שונים כמו: ג'ון לנון, קורט קורבין-NIRVANA ואת אביב גפן. לאחרונה שמע ואהב רוק כבד.

בתקופה הזאת של חייו היה רועי פציפיסט ובחר להיות צמחוני מטעמי מוסר.

רועי אמר: "אני לא רצה לשרת בצבא. אני לא שונא ערבים, לא רוצה להרוג ערבים, ואם יש ערביה יפה בטירה? אני מתחתן איתה". "יש מקום לכולם לא צריך גבולות".

בשלב שחבריו של רועי היו מגויסים בצבא, הוא טס לאחיו רון בברזיל לתקופה של חודשיים - אחיו שרת כלוחם ביחידת מיוחדת.

כאשר חזר רועי מברזיל החליט רועי להתגייס. בשלב זה הבין רועי מהם החיים האמתיים כ"הגדרתו", רועי הפנה את המוסריות שלו כלפי עמנו. בשלב זה הצבא לא רצה לגייס אותו. לאחר מאמצים רבים גויס רועי, עשה טירונות (של ג'ובניקים) במחנה 80, ושימש בתפקיד עורפי כמאבטח בקריה.

עם הגיעו לקריה הודיע למפקדיו שהוא רוצה להיות חייל קרבי - לוחם. תחילה לא התייחסו אליו ברצינות. אולם קשה לא להתייחס לרועי, ראו שהוא אכן רציני, בדקו אותו, שלחו אותו לקב"ן, וזה לאחר שהביא אישור מפסיכולוג פרטי שבדק אותו על חשבונו (מהמשכורת הצבאית של מאבטח בקריה), שהוא אכן כשיר להיות "קרבי". ולאחר כל המבחנים הודיעו לו שמעלים לו את הפרופיל ל- 72 אמרו לו שהוא יכול ללכת לשריון\תותחנים. רועי סרב, לא הסתפק ביחידות אלו, הוא רצה להיות לוחם חי"ר. ואז התהליך החל שוב, עשו לו מבחני מוטיבציה, ריתקו אותו בהסכמתו לתקופות של 28 יום בקריה, שלחו אותו לאבטח בשטחים, ואחרי כשלושה חודשים העלו לו את הפרופיל ל - 82, נתנו לו לבחור בין גדודי החי"רמק. הוא בחר ב- "דוכיפת". כשהוא הגיע ל"דוכיפת" רועי היה מאושר עד השמיים, חלומו התגשם. אהב את כולם הנהיג עודד עזר והתנדב ככל אשר יכול.

כאשר רועי היה חוזר הביתה, היה מספר כמה טוב לו בדוכיפת, וכמה הוא אוהב את החברים.

רועי היה אומר: "אנחנו משפחה לוחמת".

"אבא אתה לא יודע כמה אני חסר לצבא"

"החברים שלי בצבא כל כך אוהבים אותי, אנחנו כמו משפחה"...

בסוף "מסע כומתה" לאחר טקס ענידת הכומתות ניגש הסמל "אשלי" לרועי וענד לו את כומתתו האישית בנוכחות כל חבריו לפלוגה לאות הערכה וכבוד כחיל המצטיין בעיניו לאורך המסלול ובמסע עצמו. לאחר אימון מתקדם בגולן, המשך המסלול היה בעפרה לאבטח צירים במיוחד את ציר 60.

ניידת השידור של גלי צה"ל שביקרה בעפרה בערב ראש השנה וראיינה את החיילים שנשארו בחג בבסיס מדברת בעד עצמה.

ב-19.10.03 במארב מתוכנן היטב של מחבלים נהרגו רועי יעקב סולומון, ארז עידן, אלעד פולק ז"ל הי"ד. רועי צריך לשמש מופת, איך מג'ובניק הפך (איך אמרו חבריו בקלטת בשידור ישיר) ל"שפיץ של פלוגה א' בדוכיפת".