בואי נטוס לירח
שם נימצא את השקט והשלווה
בואי נטפס על הר גבוה
שם נחייה כמו מלך ומלכה

בין קורה למשקוף
זה גוף בין מציאות לדמיון
יש מפתח לדלת
שמוציא את הדמיון
זה מעצבן שאני לא מצליח
לצאת לנשום את האוויר הנכון
כל הזמן משתעל

לא נשאר
איזה אור מאופייך
זה ניגמר
הפרצוף המיוחד
לא נשארת
את אותו הבן אדם
פשוט הלכת
לעולם לא שלך

זה ניגמר
המטרונום נשבר
ציוץ הציפורים
התחיל להשמע
נשארנו רק ארבעה
די לצרחה
השמש פה זרחה
(הצל?) שוב חזר
זה ניגמר
לשמחתנו הלהקה

כנסת לדלת
הלא נכונה
אמרת שלום
במקום הלא נכון
לא ראיתי אותך
כל הנסיעה
הפרחים שאת הבאת
נבלו תוך דקה

חדר לבן על ענן
אני האמצע ספר נפתח
שתי עדויות שני נשימות
אחת ארוכה יותר